מאמרים מאת הרב יוסף שמואלי

הרב יוסף שמואלי מתוך מאמרי המקובל ר’ בניהו שמואלי שליט”א על פרשת בראשית תש”פ

חס”ה לשבת קודש = (חידוש סיפור הלכה)

פרשת בראשית – מירון – ה’תש”פ

♦חידוש:♦
אֶל הָאִשָּׁה אָמַר… וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ” (ג, טז)
מובא בגמרא (בבא מציעא נט ע”א) אמר רבא לבני מחוזא ‘אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו’, והיינו, שסגולה לעשירות היא לכבד את אשתו.

צריך ביאור מה ענין זה לזה, ושמעתי לפרש באופן נחמד, דהנה בעת שחטאו אדם הראשון וחוה בעץ הדעת נתקללו שניהם, זה בקללת “בזיעת אפך תאכל לחם” (בראשית ג, יט), הו בקללת (שם, טז) “והוא ימשול בך”. ונמצא שניתן רשות לבעל למשול ולרדות באשתו ולהכריח אותה לכבדו ולשמשו כרצונו, אמור מעתה – אם עומד האדם על שלו ושומר שתתקיים הקללה באשה, אף קללתו – בזיעת אפך תאכל תתקיים בשלימותה, ויצטרך להזיע הרבה בכדי להרוויח את מטה לחמו, אבל המתנהג בחמד וברחמים ומיקל מעליה את קללתה שמבבדה ואינו מושל עליה, אף הקב”ה יקל מעליו את קללתו ולא יצטרך להצטער כ”כ בקללת הפרנסה, ויהיה מנת חלקו שפע של עשירות בהרחבה ובנקל.

♦סיפור:♦
וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי” (ב, כג)
בספר חסידים (סימן רלב) הובא מעשה פלא בעשיר אחד שהלך למדינת הים ולקח עמו עבדו וממון רב, והשאיר את אשתו מעוברת. לימים מת העשיר והניח כל הממון והלך העבד והחזיק בנכסיו, ואמר העבד שהוא בנו של העשיר, ונתחתן עם גדולי הדור. כשגדל הבן של העשיר, שמע שמת אביו ומה שנעשה בנכסיו, נסע לתבוע נכסי אביו שהחזיק בהם העבד, אבל היה מתיירא לפתוח פיו פן יהרגוהו.
נתאכסן הבן בבית רב סעדיה בן יוסף החכם, וכשהניחו לפני האורח לאכול, לא אכל מרוב דאגה ועגמת נפש, עד שסיפר הבן לרב סעדיה את כל המאורע. נתן לו רב סעדיה עצה לדבר אל המלך, וכן עשה. כששמע המלך את דבריו, שלח המלך אחר רב סעדיה שהוא ידון דין זה.
צוה רב סעדיה להקיז דם מהעבד בספל אחד, ולהקיז דם מהבן בספל אחר, ולקח עצם של העשיר, והניח בספל העבד, ולא נבלע הדם בעצם, אחר כך לקח העצם והניח אותו בספל דם הבן, ונבלע הדם בעצם, כי הם גוף אחד, ולקח רב סעדיה הממון של העשיר המת ונתנו לבן, שנתברר שהוא הבן האמיתי ולו מגיעה ירושת אביו, שהוא עצם מעצמיו ובשר מבשרו של אביו.

♦הלכה♦
הלכות צידה
א. איסור צידה מן התורה הוא בשני תנאים: א) שיצוד דבר שבמינו ניצוד, דהיינו דבר שרגילים לצוד אותו כדי להשתמש בו: בין בבשרו, בין בעורו ובין בפרוותו.  ב) שיצוד אותו למקום שאינו מחוסר צידה. כלומר, למקום שאפשר לתפסו שם בריצה אחת בלא לנוח בינתיים. אבל אם צד דבר שאין דרך לצודו, או שצד למקום שאינו יכול לתופסו בריצה אחת בלא לנוח – אסור מדרבנן.
ב. ציפור שנכנסה לבית דרך הפתח או החלון, אף על פי שאינו ניצוד שם, אסור לסגור את החלון מדרבנן, ובזמן הקור או שיש לו צער אחר, מותר לסגור אם אין כוונתו לצוד, אלא כוונתו רק להגן מהקור.
ג. כל בעל חיים שהרגילן בבית ונעשו בני תרבות, אין בהם איסור צידה, ובלבד שלא יטלם בידו, משום שכל בעלי החיים הם מוקצים, אלא רודף אותם עד שיכנסו למקום צר, ונועל בפניהם. ואם מרדו ומסרבים להיכנס מרצונם, אסור מן התורה לצודן למקום שניצודים בו.
ד. בעלי חיים שאין דרכן להישמט מתחת ידי האדם, כגון פרה וסוס, אין בהם איסור צידה, אפילו מדרבנן, הואיל ואין דרכן להישמט ולברוח מבני אדם, ואם הם מורדים, ואי אפשר לצודן בלא תחבולה, אסור לצודן, וכן עוף שאין דרכו לברוח, אלא תיכף יושב כשרוצים לתפסו, ואין צריך לרדוף אחריו, אם הורגל בבית, מותר להכניסו ע”י דחיפה או לרודפו עד שיכנס לכלוב שלו.

🔷🔷🔷🔷🔷
מוגש: ע”י ראש כולל “נהר שלום” הרה”ג ר’ יוסף שמואלי שליט”א מתוך מאמרי מורנו ורבנו הגאון המקובל ר’ בניהו שמואלי שליט”א על פרשת השבוע.

בברכת שבת שלום

מישיבת המקובלים “נהר שלום” בירושלים 02-6222-560

⚡⚡⚡⚡⚡⚡⚡⚡⚡⚡⚡⚡⚡⚡⚡⚡⚡⚡⚡

המעוניינים לקבל את הקבצים של פרשת השבוע במקום קישורים אפשר לשלוח בקשה במייל m6222560@gmail.com

לרשימת תפוצה ב-WhatsApp לשלוח את המילה “חסה” למספר: 052-3325778
או לחץ באייקון הבא 👇👇:

כתבות קשורות

Back to top button
שינוי גודל גופנים
ניגודיות
Close
Close