מאמרים מאת הרב יוסף שמואלי

הרב יוסף שמואלי מתוך מאמרי המקובל ר’ בניהו שמואלי שליט”א על פרשת נח התשפ”א

חס”ה (חידוש סיפור הלכה) לשבת פרשת נח ה’תשפ”א
 
חידוש
“אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ” (ט, יג)
כתב הגאון רבי יהונתן אייבשיץ זי”ע בספרו ‘יערות דבש’ (ח”א דרוש יב) בשם הזוהר הק’: שיש שני סוגי קשת, יש קשת עם גוונים הרבה, וזו קשת טבעית, ויש קשת עם גוון תכלת בלבד, וזו קשת להזכרת הברית, כי ‘תכלת’ מלשון ‘כליה’ ר”ל, שמרמז שהדור נתחייב כליון ח”ו, אבל יש להם ‘תכלית’ בזכירת הברית. וכל זמן שצדיק בעולם, לא נראתה קשת הזכרת ברית, רק קשת טבעית. וסיים היערות דבש: לכן צריך לימוד והבחנה להבחין בין קשת לקשת, אם היא קשת טבעית או קשת להזכרת ברית כי אז יש לנו להתעורר בתשובה.
 
“עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם” (ח, כב)
ככל שהדבר נצרך והכרחי יותר, כך הוא מזומן ומצוי ביותר האויר לנשימה – המציא הקב”ה בכל עת וזמן בכל מקום ובכל נקודה על פני כדור הארץ. המים לשתיה – אינם מזומנים ממש כאויר אמנם יכולים להשיגם בקלות. האוכל – אם כי אין מהנמנע להשיגו, יש בו בכל זאת טרחה מסוימת. מלבושים – ישנה טרחה להשיגם. אבנים טובות כסף וכו’ דרוש עמל גדול להשיגם. כל דבר שיש בו צורך גדול יהיה קל להשיגו וכל שאפשר להתעכב עבורו מעט, קשה יותר להשיגו וכן זה הולך.
ואמר על זה הסבא מקלם אם בצרכים גשמיים כך, ברוחניות לא כ”ש, ואם אפשר ללמוד תמיד סימן שהוא הדבר הנצרך ביותר.
 
סיפור
הרב המקובל החסיד מוה”ר שלום שרעבי ז”ל היה נוהג ללכת בכל לילה, יחידי, לכותל המערבי בנקודת חצות לילה, כדי לומר תיקון חצות בבכי ואנינה. הערבים, הדרים שם, היו מופרעים משנתם לקול צעקתו ואנקתו על גלות השכינה. אבל, הם לא נגעו בו לרעה. וזקנינו הגידו לנו כי באחת הפעמים, התאמרו הגויים ההם והתייעצו להתאסף לשמור את הדרך, להתנפל עליו ולהכותו בעוברו שמה, ועמדו הכן להתחרות עליו. ויהי בעברו דרך שם ובראותו אותם, היתה עליהם חתת אלוקים, ובהגיעו למולם, נשתתקו ויהיו כולם כנציבי אבן, כאילו הם תקועים בארץ במסמרות, מבלי יכולת להניע יד ורגל. והוא עבר לפניהם ואין מהם פוצה פה, ואף אינו יכול לזוז אנה ואנה. אז הלך לדרכו לומר תיקון חצות והתפלש בבכי, ויעבור על פניהם גם בשובו לישיבתו, והם נצבים על עמדם מבלי לזוז ממקומם, וישארו כך עד אור הבוקר.
בראות ראשי עדתם את הדבר, הבינו כי זאת היתה להם מפעולות הרב החסיד של היהודים. לכן, הלכו הם וקרוביהם אל הרב, ויתנפלו לפני רגליו ויבקשו סליחתו להתירם ממאסרם וכי לא ישובו עוד לכסלה. ויעתר הרב לבקשתם, ויבקש לפני ה’, ותכף, הותרו ממאסרם. אז התקדש שם האלוקים בין כל אנשי העיר ויאמינו בה’ וברב החסיד הרש”ש זצ”ל.
 
הלכה
בקשת טל ומטר בתפילה
א. החל מערבית של מוצאי שבת (ליל ז’ חשון) מתחילים לומר בתפילה ‘ברך עלינו’ במקום ‘ברכנו’. ואם טעה ואמר ברכנו ולא שאל מטר ונזכר באמצע הברכה, אומר ותן טל ומטר לברכה במקום שנזכר, וממשיך על הסדר עד סוף הברכה. אמר ברוך אתה ה’ קודם שחתם מברך השנים, יאמר למדני חוקיך, וחוזר לתחילת הברכה. ואם נזכר אחר שסיים הברכה קודם שהתחיל תקע בשופר, אומר שם ותן טל ומטר לברכה ודיו. ואם נזכר אחר שהתחיל תקע אין צריך לחזור, אלא יאמר בשומע תפילה ותן טל ומטר לברכה כי אתה שומע תפלת כל פה וכו’. ואם לא נזכר אלא עד אחר שסיים שומע תפילה, קודם שהתחיל רצה, יאמר שם ותן טל ומטר לברכה. ואם נזכר אחר שהתחיל רצה, אז חוזר לברכת השנים ואומר על הסדר, ואם לא נזכר אלא עד לאחר שאמר יהיו לרצון אמרי פי האחרון הסמוך לעושה שלום, אז אפילו שעדיין לא עקר רגליו, צריך לחזור לתחילת תפילת העמידה.
ב. טוב להתפלל במחשבתו על הפרנסה בברכת השנים, כמובא בסידור הרש”ש זיע”א, וז”ל: יהי רצון מלפניך ה’ אלהינו ואלהי אבותינו, שתתן לנו ולכל בני ביתינו, ולכל הסמוכים על שולחננו, היום ובכל יום ויום, מזונותינו בכבוד, בזכות שמך הגדול (יכוין במחשבה: דִיקָרְנו‍ֹסָא) הממונה על הפרנסה.
 
הכנה לשבת קודש
א. יעשה כל צרכי שבת בזריזות ובשמחה גדולה, ועל כל אשר יקנה או יכין יאמר: “זה לכבוד שבת קודש”, וכל אשר יוציא לכבוד שבת, הן מעט הן הרבה, מן השמים יתנו לו כפול.
ב. הזיעה שאדם מזיע עבור צרכי שבת, הקדוש ברוך הוא מוחק בה כל העונות, כמו הדמעות, ולכן צריך לטרוח הרבה בשביל כבוד השבת.
ג. בערב שבת הוא עת מסוכן למחלוקת בן איש לאשתו, והרבה טורח הסטרא אחרא בזה לחרחר ריב, ולכן האיש הירא יכוף את יצרו ולא יעורר שום מחלוקת והקפדה ואדרבה יבקש שלום וירדוף שלום ויזכה לחיים טובים ולשלום.
ד. ישתדל מאד להזמין עניים הגונים על שולחנו שהם בני השכינה ואם אינו יכול להזמינם יתן להם קודם השבת ממון כדי שיקנו בזה צרכי שבת.
ה. חסידים ואנשי מעשה נוהגים בכל ערב שבת קודש לאפות חלות לכבוד שבת כדי שתקיים האשה מצות “הפרשת חלה” היות שבערב שבת נברא אדם הראשון שהיה חלתו של עולם והיא קלקלה חלתו של עולם לכן מפרישה חלה לתקן זה. ותדקדק לאפותן דוקא בערב שבת, כיון שהחטא של חוה היתה בער”ש. וגם שיהא כדוגמת לחם הפנים שהיו נאפים בער”ש.
 
 
מוגש: ע”י הרב יוסף שמואלי שליט”א מתוך מאמרי מורנו ורבנו הגאון המקובל ר’ בניהו שמואלי שליט”א על פרשת השבוע

⚡⚡⚡⚡⚡⚡⚡⚡⚡⚡⚡⚡⚡⚡⚡⚡⚡⚡⚡

המעוניינים לקבל את הקבצים של פרשת השבוע במקום קישורים אפשר לשלוח בקשה במייל m6222560@gmail.com

לרשימת תפוצה ב-WhatsApp לשלוח את המילה “חסה” למספר: 052-3325778
או לחץ באייקון הבא 👇👇:

כתבות קשורות

Back to top button
שינוי גודל גופנים
ניגודיות