מאמרים מאת הרב יוסף שמואלי

הרב יוסף שמואלי מתוך מאמרי המקובל ר’ בניהו שמואלי שליט”א על פרשת וירא התשפ”א

‏‏‏‏חס”ה (חידוש סיפור הלכה) לשבת פרשת וירא ה’תשפ”א
 
חידוש
“וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו” (יח, ב)
ופירש רש”י: “והנה שלשה אנשים – אחד לבשר את שרה, ואחד להפוך את סדום, ואחד לרפאות את אברהם, שאין מלאך אחד עושה שתי שליחויות”.
מי היה המלאך שהציל את לוט? ממשיך רש”י ואומר: “ורפאל שריפא את אברהם הלך משם להציל את לוט, הוא שנאמר (בראשית י”ז, -ז): “ויהי כהוציאם אותם החוצה ויאמר המלט על נפשך”. למדת שהאחד היה מציל”. אך נאמר שאין מלאך אחד עושה שתי שליחויות? אלא שזו אותה השליחות, שכן תפקיד רפואה והצלה זה היינו הך.
והקשה ה”חפץ חיים”: וכי חסרים מלאכים בשמים ששלחו מלאך אחד אל אברהם ואל לוט, והרי בהגר מצינו שעל כל דיבור ודיבור נשלח אליה מלאך מיוחד.
הענין יבואר על פי המעשה הבא: מעשה בהגאון רבי שלמה קלוגר זצ”ל שהוזמן לסנדקאות בעירו וראה שבעלי הברית אינם מזדרזים לערוך את הברית למרות שהמוהל נמצא. שאל, למה ממתינים? נאמר לו כי בחדר הסמוך שכוב אביו של הילד, גוסס ל”ע. מחכים שימות כדי לקרוא לרך הנולד על שמו. אמר רבי שלמה קלוגר כי אם זאת הסיבה יש לערוך את הברית מיד. ואמר: להטריח את המלאך הממונה על הרפואה שיופיע במיוחד בשביל החולה – כבד ממני, אך כשימולו את הילד הן יבוא מלאך הברית אל הרך הנימול, אבקשו איפוא באותה שעה שיסור גם לחדר השני לרפא את החולה. וכך היה, לאחר שלושה ימים נתרפא האב מחוליו.
אמר ה”חפץ חיים”, לוט כשלעצמו לא היה ראוי לכך שישלח אליו מלאך מיוחד מהשמים להצילו, אבל היות ומלאך כבר נשלח לרפא את אברהם הוטל עליו תפקיד נוסף באותו מהלך להציל גם את לוט. (להתעדן באהבתך)
 
סיפור
“ויטע אשל בבאר שבע…”(כא, לג)
מלבד שהיה אברהם אבינו ע”ה מאכיל ומשקה את האורחים, היה מלוה אותם לדרכם, והרי אש”ל ר”ת אכילה, שתיה ולויה.
מעשה בעשיר גדול בעל אכסניה שהיה מארח אנשים בכבוד, אך לא היה מלווה אותם לדרכם, לימים נשרף ביתו וכל אשר לו רחמנא ליצלן. שאלו את הגאון ר’ אליהו מוילנא זצ”ל מדוע המצוה לא הגינה עליו? הלא היה זריז לקיים מצוות הכנסת אורחים? השיב להם בהיות שמנהגו היה לקיים באורחים רק מצוות אכילה ושתיה, ולא קיים מצות “לויה” ללוות את האורחים, אם כן נשאר מתיבת אשל אש, לכן לא היה כח במצוה להגן עליו.
נמצאנו למדים שמצות חסד צריך לעשותה בשלימות כאברהם אבינו.
 
הלכה
רחיצה וטבילה בערב שבת קודש
א. מצוה לרחוץ כל גופו בחמין בערב שבת קודש, ואם אי אפשר לו, ירחוץ פניו ידיו ורגליו בחמין.
ב. מנהג חסידים ואנשי מעשה לטבול במקוה טהרה בכל ערב שבת קודש, כדי לקבל תוספת נפש רוח ונשמה דליל שבת קודש, על ידי טבילה זו.
ג. קודם שיטבול יתן את לבו ומחשבתו לשוב לפני בוראו כדי שיוכל לפשוט ולהסיר מעליו בגדי חול ע”י התשובה, חרטה על העבר וקבלה על העתיד לסלק מעליו הסטרא אחרא.
ד. כיון שכבר קרא הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום, יש כח באדם לקבל תוספת שבת קודש ע”י הטבילה, אפילו לפני שהתחילה שעה חמישית מיום שישי, אמנם אם לא עלה בידו לקרא הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום, יטבול רק אחר שהגיעה שעה חמישית, שאז התחלת גילוי הארת שבת, ואפשר שכל שיהיה סמוך לשבת עדיף יותר.
 
מוגש: ע”י הרב יוסף שמואלי שליט”א מתוך מאמרי מורנו ורבנו הגאון המקובל ר’ בניהו שמואלי שליט”א על פרשת השבוע

⚡⚡⚡⚡⚡⚡⚡⚡⚡⚡⚡⚡⚡⚡⚡⚡⚡⚡⚡

המעוניינים לקבל את הקבצים של פרשת השבוע במקום קישורים אפשר לשלוח בקשה במייל m6222560@gmail.com

לרשימת תפוצה ב-WhatsApp לשלוח את המילה “חסה” למספר: 052-3325778
או לחץ באייקון הבא 👇👇:

כתבות קשורות

Back to top button
שינוי גודל גופנים
ניגודיות