מאמרים מאת הרב יוסף שמואלי

הרב יוסף שמואלי מתוך מאמרי המקובל ר’ בניהו שמואלי שליט”א על פרשת בא התשפ”א

‏‏‏‏
‏‏‏‏חס”ה (חידוש סיפור הלכה) לשבת פרשת בא ה’תשפ”א
 
*חידוש*
“וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ” (י, ב)
יש מסורה של שני פסוקים “ולמען”: א. “ולמען תספר באזני בנך ובן בנך”, ב. “ולמען תאריכו ימים על האדמה” (דברים יא, ט), והכוונה – שהאדם הוא שלם כשעובד את ה’ וירא ממנו ועוסק בתורה ובמצוות, וכך גם יחנך את בניו – הקב”ה נותן לו אורך ימים עד שיגדל את כולם – ואפילו שהגיע זמנו למות הוא ימשיך לחיות, וזה שאמר “ולמען תספר באזני בנך ובן בנך” – אם אתה משתדל לחנך את הבן שלך ואת בן בנך, אז “ולמען תאריכו ימים” – שהקב”ה יראה שאתה צריך אורך ימים כדי לגדלם, ויתן לך.
 
“וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ” (יא, ז)
פעם בא יהודי לרבו ואמר: ברוך ה’ אני חרוץ בעבודה אבל אני רוצה ברכה להצליח בעסק, אמר לו הרב תתנהג במקח וממכר שלך באמת – שפיך ולבך יהיו שווים וכך תצליח, וזה שאמר “ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו” “כלב לשונו” – פירוש שאם הלב והלשון שווים, “לא יחרץ” – לא צריכים להיות חרוצים כדי להצליח. (מו”ר ר’ יהודה מועלם זצוק”ל)
 
סיפור
“הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים” (יב, ב)
באליה רבה (או”ח סימן תרב אות ד מובא גם בבאר היטב שם ס”ק ד) מובא מעשה נורא ביהודי שניצל מידי הרוצחים בשכר מצות קידוש לבנה, ומעשה שהיה כך היה: יהודי אחד, פגעו בו שודדים בלילה ורצו להרגו, וביקש מהם שיניחו לו לעשות מצוה אחת קודם שיהרגוהו, והלבנה היתה אז בחידושה, וקידשה בפניהם בכוונה גדולה, וכאשר הגיע לומר “כשם שאני רוקד כנגדך ואיני יכול לנגוע בך” וכו’, ודלג וקפץ ג’ פעמים כנהוג, ונעשה לו נס ונשבה רוח חזקה עד מאוד ונשאתו למרחקים וניצל מהם.
 
“וַיַּעַל הָאַרְבֶּה עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם” (י, יד)
רבינו חיים בן עטר זי”ע בעל האור החיים הקדוש, כותב בספרו ‘פרי תואר’ (סימן פה) שבימיו היתה מכת ארבה על הארץ, והיו אנשי עירו מורים היתר לעצמם לאכול מהם, והוכיחם והזהירם שעל פי הסימנים המובאים בפוסקים הרי מין ארבה זה אסור באכילה. והיה שם יהודי אחד שלא שת לבו לאזהרת האור החיים הקדוש, ובאותו הלילה שאכל מהם הראו לו בחלום שהוא אוכל שקצים ורמשים, ואמרו לו בחלום שהם הארבה שאכל בו ביום.
וכתב עוד בפרי תואר שם, שהצדיק השי”ת את דבריו, וגדול הנס האחרון שעשה ה’, שתמיד היה רגיל מין ארבה זה לבוא בכל שנתיים או שלש, ומשעה שפירסם האיסור, וחכמי העיר הטו אזנם ואסרום כדבריו, לא נראו עוד במערב למעלה מעשרים שנה.
 
הלכה
טו’ בשבט
א. נהגו בתפוצות ישראל להרבות בט”ו בשבט באכילת פירות האילן ובמיוחד מפירות שבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, להורות בזה שהוא ראש השנה לאילנות.
ב. לפני אכילת כל פרי ילמדו לימודים מיוחדים מלוקטים מהזוה”ק והמדרשים וישתדלו לכוין בהם כמסודר, כדי שיהיה תיקון לפירות ותיקון בעולמות העליונים.
ג. כתב בספר מעשה הצדקה: מנהג טוב ויפה להפריש בט”ו בשבט תשעים ואחת פרוטות כמנין אילן, וגם הוא כמנין “מים” ע”ה, כי ביום זה נכנסים המים לאילן.
ד. יש להתפלל ביום ט”ו בשבט שיזכה בחג הסוכות לאתרוג נאה ומהודר.
 
 
מוגש: ע”י הרב יוסף שמואלי שליט”א מתוך מאמרי מורנו ורבנו הגאון המקובל ר’ בניהו שמואלי שליט”א על פרשת השבוע
 

⚡⚡⚡⚡⚡⚡⚡⚡⚡⚡⚡⚡⚡⚡⚡⚡⚡⚡⚡

המעוניינים לקבל את הקבצים של פרשת השבוע במקום קישורים אפשר לשלוח בקשה במייל m6222560@gmail.com

לרשימת תפוצה ב-WhatsApp לשלוח את המילה “חסה” למספר: 052-3325778
או לחץ באייקון הבא 👇👇:

כתבות קשורות

Back to top button
שינוי גודל גופנים
ניגודיות