מאמרים מאת הרב יוסף שמואלי

הרב יוסף שמואלי מתוך מאמרי המקובל ר’ בניהו שמואלי שליט”א על פרשת תרומה התשפ”א

‏‏‏‏
חס”ה (חידוש סיפור הלכה) לשבת פרשת תרומה (זכור) ה’תשפ”א
 
חידוש
“ויקחו לי תרומה” (כה, ב)
לא נאמר ויתנו לי תרומה אלא “ויקחו” זה שאמר הכתוב “אהבתי אתכם אמר ה'” וגו’.
והכוונה היא כי על ידי נתינת הצדקה לעני זוכה האדם לחיי העולם הבא, ואשר על כן יותר ממה שאדם נותן הוא מקבל, שאל יחשוב הנותן: צדקה אני עושה עם העני המסכן הזה, אלא להיפך: בזכותו הוא מקבל שכר רב ומתבטלות מעליו ומעל בני ביתו גזירות קשות ורעות רחמנא ליצלן, וכל זאת מרוב אהבת ה’ לעמו (מהר”ם אלשיך הקדוש).
וכיוצא בזה הגמרא מספרת (בבא בתרא יא) על מונבז המלך שבזבז אוצרות אביו בשנות הבצורת וחילקם לעניים. אמרו לו: אבותיך גנזו והוסיפו על אבותם, ואתה מבזבזם? אמר להם: אבותי גנזו למטה ואני למעלה. אבותי גנזו במקום שהיד שולטת בו, ואני במקום שאין היד שולטת בו. אבותי גנזו אוצרות ממון, ואני אוצרות נפשות. אבותי גנזו לאחרים, ואני לעצמי. אבותי גנזו לעולם הזה, ואני לעולם הבא, שנאמר: “והלך לפניך צדקת וכבוד ה’ יאספך”. אשריהם הצדיקים שיודעים מהי ההשקעה האמיתית – להשקיע את הכסף אך ורק למצוות, ולא להבלי עולם הזה שכולו חולף כצל עובר.
 
סיפור
מסופר על רבי יעקב מדובנא שפעם הוצרך לעשות מגבית עבור דבר חשוב. וכולם תרמו בעין יפה, ובין הקהל היה עשיר מופלג שלא הסכים לתרום כלום. לפני שנפרד מהם הרב, אמר לאותו עשיר, אשריך שאתה מזומן לחיי עולם הבא, התפלא אותו עשיר מדוע ועל מה, ענה הרב ואמר לו ברצוני לספר לך סיפור. לפני שנים רבות היה עשיר מופלג שלא הפריש צדקה כל ימי חייו, לפני שנפטר ציוה שיקברו את כל הכסף שלו יחד עמו, ואכן כך היה שקברו את ממונו יחד עמו. כשעלה לבית דין של מעלה שאלוהו מדוע לא קיימת מצות צדקה, ענה, אומר לכם האמת, היו הרבה קבצנים ולא יכולתי לדעת מי באמת עני ומי לא, לכן בקשתי שיקברו את הכסף והזהב עמי כדי שכעת תאמרו אתם מי הם העניים ותתנו להם כל ממוני. אמרו בבית דין של מעלה נבדוק אם יש עוד אנשים שעשו כמוך אז מגיע לך עולם הבא. וכשבדקו מצאו שיש עוד אדם כמוהו, ושמו קרח שנבלע באדמה יחד עם כל רכושו.
כעת, המשיך הרב לומר, כנראה שאתה תהיה האדם הנוסף שיבלע כספו וזהבו עמו, ותהיה בעולם הבא של קרח. דברי הרב נגעו ללבו של העשיר ותרם סכום הגון לצדקה וזיכה את עצמו לחיי עולם הבא.

הלכה
קריאת פרשת זכור
א. בשבת הקרובה מוציאים שני ספרי תורה, בראשון קוראים בפרשת השבוע, ובשני עולה המפטיר וקורא פרשת “זכור את אשר עשה לך עמלק”. ומכיון שלדעת רוב הפוסקים הראשונים קריאת פרשת זכור היא מצות עשה מן התורה, לכן ידקדקו להוציא ספר תורה הכשר והמהודר ביותר שיש בבית הכנסת, וראוי שהשליח ציבור יכריז לפני קריאת פרשת זכור שיכוונו לצאת ידי חובת מצות זכירת עמלק ומחייתו, ושגם הוא מכוין להוציא את השומעים ידי חובתם.
ב. ראוי ונכון שגם הנשים תשתדלנה לבוא לעזרת הנשים של בית הכנסת בשבת זכור, כדי לצאת ידי חובת כל הפוסקים, ותבא עליהם ברכת טוב, והמקילות בזה יש להם על מה שיסמוכו. ועכ”פ ראוי שתקרא פרשת זכור מהחומש.
 
קריאת המגילה
א. חייב אדם לקרוא את המגילה בלילה ולחזור ולקרותה ביום. ואסור לאכול ולישון קודם קריאתה.
ב. צריך כל אדם ששומע את המגילה לשים לב שלא להתנמנם, כי המתנמנם לא יצא ידי חובה!
ג. טוב שכל אדם יחזיק בידו מגילה כשרה, שאם אירע שלא שמע איזו תיבה מהשליח צבור שיוכל לקרותה בעצמו.
ד. אין לדבר בשעת קריאת המגילה עד לאחר ברכה אחרונה, ואדם ששומע את המגילה מפי שליח ציבור ודיבר דברים אחרים בעת שהקורא המשיך בקריאתו, לא יצא שהרי לא שמעה כולה, וצריך לחזור ולקרוא מאותו פסוק שהחסיר והלאה.
 
 
מוגש ע”י הרב יוסף שמואלי שליט”א מתוך מאמרי מורנו ורבנו הגאון המקובל ר’ בניהו שמואלי שליט”א על פרשת השבוע
 

⚡⚡⚡⚡⚡⚡⚡⚡⚡⚡⚡⚡⚡⚡⚡⚡⚡⚡⚡

המעוניינים לקבל את הקבצים של פרשת השבוע במקום קישורים אפשר לשלוח בקשה במייל m6222560@gmail.com

לרשימת תפוצה ב-WhatsApp לשלוח את המילה “חסה” למספר: 052-3325778
או לחץ באייקון הבא 👇👇:

כתבות קשורות

Back to top button
שינוי גודל גופנים
ניגודיות